<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת כי תצא</h1>
<h2>דף ח:</h2>
פירוש חרישה בכלאי בהמה. לא תחרוש [דברים כ"ב]. אין לי אלא חורש מניין הדש והמנהיג בקרון ת"ל יחדיו פי' לא בשור וחמור יחדיו, א"כ למה נאמר חורש אלא דומיא דחורש דקעביד מידי, אבל ביושב על הקרון פליגי ר' מאיר וחכמים. מאן דמחייב בירושלמי [כלאים פ"ח ה"ב] מפרש טעמא משום דמיקל הוא, ופי' פעמים שאדם מניע עצמו ומיקל בעצמו ואזלא מחמתיה. ופסק בין חורש בין דש בין מנהיג בתרי מיני לוקה, אבל יושב בקרון פטור, מדאפיך שמואל ותנא וחכמים פוטרין.
<h2>דף ל.</h2>
פירוש השבת אבידה. סמך פרשה זו לא תוכל להתעלם אל כי קבור תקברנו, ללמוד פעמים שתוכל להתעלם כמו כהן והיא בבית הקברות.
<h2>דף סא:</h2>
זכור את אשר עשה לך עמלק [דברים כ"ה]. שנאמר [שמות י"ז] כתוב זאת זכרון בספר וכתיב [שם] כי מחה אמחה, פי' לכך אני רוצה שיכתב סרחונו שלא יתמהו על מה מחותו. ואתה עיף ויגע. עיף משיעבוד, ויגע מטורח הדרך. ולא ירא. מלעשות עול כזה, ואע"ג שהשכינה בקרב מחניך לא היה ירא שמא יקפיד, אלמא בעושה עול אינו ירא אלהים [וכן העושה עול במשקלות אינו ירא אלקים] דלהכי סמכי זה לזה.
<h2>דף עה:</h2>
פירוש נשך. לא תשיך לאחיך [דברים כ"ג]. פסק זו אזהרה ללוה מללות בריבית. ודייק מדלא כתיב לא תשוך. ולכך תני בסיפרי [שם פיסקא רס"ב] לא תשיך אין לי אלא לוה מלוה מניין, שמוזהר על הריבית, ת"ל (ויקרא כ"ה ל"ו) אל תקח מאתו נשך ותרבית, למלוה אזהר ליה רחמנא דלא תקח מן הלוה ריבית.
<h2>דף פז.</h2>
פירוש פועל בקציר. כי תבא בקמת רעך [דברים כ"ג]. בפועל הכתוב מדבר. ופסק אם פסקו לפועל אדם ע"מ שלא יאכל מותר ואין כאן משום לא תחסום, דדוקא בשור ולא באדם. וזהו פי' גבי לא תחסום שור וגו' שור ולא אדם, כדפי' בשור אין להתנות ואם התנה עובר בלא תחסום, אבל באדם מתנה ואינו עובר בלא תחסום, ותעו השוגים לפרשו. ופסק דאין אוכלין אלא בין (תחילת שורה ל)סוף שורה [לתחלת שורה].
<h2>דף פט.</h2>
ובירושלמי [דמאי פ"ז ה"ד] איתא וכן הפסק דאין הפועלים רשאין לעשות מלאכתו בלילה ולהשכיר עצמן ביום, וכן לא פרתו לדוש בה ערבית ולהשכיר בשחרית, וכן שכיר לא ירעיב ויסגף עצמו ויאכיל בניו ובני ביתו שהוא מחליש כוחו. ר' יוחנן אזל לחד (אתינס) [אתרא] חזא חד ספרא דהוה אטמיוס, פי' חלש, א"ל למה דין, אמרין ליה דהוה ציים, א"ל אסור לך ומה במלאכת בשר ודם אסור במלאכת הקב"ה על אחת כמה וכמה. מכאן [פסק] אסור לתלמיד חכם הלומד להתענות.
<h2>דף צג.</h2>
פירוש פועל בקציר. כי תבא בקמת רעך [דברים כ"ג]. בפועל הכתוב מדבר. ופסק אם פסקו לפועל אדם ע"מ שלא יאכל מותר ואין כאן משום לא תחסום, דדוקא בשור ולא באדם. וזהו פי' גבי לא תחסום שור וגו' שור ולא אדם, כדפי' בשור אין להתנות ואם התנה עובר בלא תחסום, אבל באדם מתנה ואינו עובר בלא תחסום, ותעו השוגים לפרשו. ופסק דאין אוכלין אלא בין (תחילת שורה ל)סוף שורה [לתחלת שורה].
<h2>דף קיד:</h2>
ולא יראה בך ערות דבר [דברים כ"ג]. בגמרא מפרש זה המברך כשהוא ערום, שהוא לוקה כלומר בשעת דיבור לא יהיה בך ערוה. ובגמרא דאסיק דמצוה דרבנן וברכה דרבנן לא חיישינן, כדאמרי' גבי מפריש דמאי ערום. ושב מאחריך. מלמד שהערוה מסלקת שכינה מישראל.
פירוש השבת העבוט. ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו [דברים כ"ד]. בגמ' פרק המקבל מפרש הא עשיר תשכב בעבוטו בתמיה, אלא לא תשכב ועבוטו עמך, זה כסות לילה שאתה חייב להחזיר לו, [הא עשיר תשכב ועבוטו עמך]. ובספרי [שם פיסקא רע"ז] יליף ליה, דמשום דכי עלתה על דעתך שישכב בעבוטו, אלא שלא תשכב ועבוטו עמך. ולפי זה [הגמרא] דוקא עני חייב להחזיר, אבל עשיר לא. ולפי הסיפרי מרבה נמי עשיר שחייב נמי להחזיר לו משכונו, ולא תני בתריה וכי מאחר שסופינו לרבות נמי עשיר מה ת"ל עני, אלא למידרש למיסמך לעיל כדפיר'. ושמא פליגי ספרי וגמ' אם חייב להחזיר לו משכונו, או שמא לא פליגי דלכו"ע לא נקיט של עני אלא למידרש כדפרי'. ומיהו בגמרא אסיק וכן פסק בד"א כשמשכנו שלא בשעת הלואתו, אבל משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו משכונו, וכן הפוך בלווה המוסר משכונו (שלא) מעצמו [שלא] בשעת הלואתו ולא ע"י שליח בית דין, אם דינו כשליח ב"ד שממשכנו וחייב להחזיר, או שמא לא נצטווה אלא כששליח ב"ד ממשכנו, אבל אם מעצמו מסרו לא מחייב להחזירו, וצ"ע.
<h2>דף קטו.</h2>
פירוש חובל בהלואתו. לא יחבול ריחים ורכב [דברים כ"ד]. אין לי שלא יחבול פי' בהלואתו ריחים ורכב מניין לרבות כל דבר [ת"ל כי נפש הוא חובל, פי' דמשמע כל דבר] שעושין בו אוכל נפש, ומתפרנס בו, ומשכיר עצמו בו.
